לסיפורה המרגש של רוזה אבירי, שחוותה על בשרה את השואה הנוראית משתלבת אהבתה לעבודה הסריגה, שלאורך השנים הפכה לאמנות לכל דבר. לקראת סוף המלחמה ההיא ובימים הלא פחות קשים שאחריה מצאה פרנסה בסריגת בגדים. לעיתים נדרשה לפרום בגדים ישנים שמצאה, כדי לסרוג מחדש. ההכנסות היו ללחם עבורה ועבור בני ביתה. לאורך שנות חייה המשיכה לסרוג ולשכלל את מלאכתה, שהפכה לאמנותה.