אני עתליה שדה, בת 32. אימא חדשה בעולם לקרני. מלמדת ויוצרת קולנוע במרכז לבריאות הנפש ביחד עם נערים וילדים מאושפזים. אני נוטה לראות את ההתרחשויות בחיים כאילו שאני צופה בסרט, מתבוננת פעילה. אולי זה מה שהוביל אותי ללמוד קולנוע, מחזאות וכתיבה יוצרת בתואר שני. שם התחלתי לכתוב את השירים שבספר 'דבורה תקועה באפרכסת'. שירים שכתבתי על החיים בבית עם סבא וסבתא ניצולי שואה. שמעתי את מה שסיפרו, מה שלא סיפרו, והשארתי לעצמי פתח לדמיון ופרשנות. השירים מדברים בשפה פשוטה, יומיומית, ומחיים זיכרונות אישיים של בית אחד ומשפחה אחת אבל בעצם, זאת גם הצעה לשיטוט, חיטוט ותהייה בתעלות הזיכרון הפרטיות שלכם.