חוסר היכולת לנבא את המחר מביאה רבים לשאול - האם יש תקווה? מצב האקלים בעולם, המלחמה באוקראינה, ומגפת הקורונה מדגישים את אי הוודאות הכללית והפרטית ומביאים לתחושות של פחד, חשש וחוסר תקווה. התקווה היא היכולת לדמיין עתיד שרוצים להשתתף בו. התקווה הוכחה כמשפרת איכות חיים, WELL BEINGוהישגים במשפחה, בלימודים ובעבודה. תקווה לא מורגשת כאשר הכל טוב, נעים ורגוע. תקווה נגלית כאשר אנו חווים מצוקה, חוסר אונים ו/או חוסר וודאות. ברגעים כאלה אנו מתחילים לחפש אחריה. תקווה היא כוח פנימי, אינדיבידואלי ותהליכי המקדם חוסן ומניע אותנו ממצבים של מורכבות, עמימות וחוסר וודאות כמו פחד או חשש, אל עבר מצבים רצויים שהם יציבים, בהירים, יצירתיים ועד כמה שאפשר ודאיים. התקווה גמישה, תהליכית ומשתנה גם כאשר אינה גלויה או נגישה לנו, ואפילו ברגעים שנראים חסרי תקווה, היא שם. היא מורכבת מרבדים, מושפעת ממצבים ונעה במעגלים בין חוסר תקווה וייאוש לבין תקווה. המטרה של "מעגלי התקווה" שאני עורכת, היא להעלות את השיח על ושל התקווה על מנת לעורר את הניצוץ, הדלק הרוחני, ולשלב את שפת התקווה בחיי היום יום. השתתפות בפעילויות מעגלי התקווה יגבירו וינגישו למודעות האישית, הקהילתית והחברתית את התנועה הקיימת תמיד בין קצוות הייאוש והתקווה במצבי אי וודאות, עמימות ומורכבות. הרצאות וסדנאות מעגלי התקווה יכולים להיות ברמה של 30 דקות, שעה וחצי, סדנה של יום יומיים ו/או הכשרה של קורס. קהל היעד יכול להיות כל אדם שמתעניין בנושא התקווה באופן אישי, קהילתי וחברתי. בנוסף, קהל של תלמידים, מורים, מבוגרים, סטודנטים, בני משפחה ו/או צוותים המלווים מטפלים, ו/או מטפלים ממקצועות העזרה יכולים להפיק משאבים משמעותיים לחיי היום יום. תקווה אינה התבוננות אל המציאות ולאמר יהיה בסדר, אלא להיות בסדר ללא קשר איך הדברים יסתדרו (Jevne &Williams, 1998)